<h1>האגודה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
כיצד העדים נעשים זוממים, מעידים אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה ובן חלוצה וכו' מעידי' אנו שחייב גלות אין אומרים כאשר זמם אלא לוקה ארבעים, [ג' ע"א] מעידים אנו שגרש אשתו ולא נתן כתובתה, אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו שאם נתאלמנה או נתגרשה יגבה ואם מתה יירשנה בעלה. [ב' ע"ב] תנו רבנן ארבעה דברים נאמרו בעדים זוממין, אין נעשים בן גרוש' וחלוצה, ואין גולין לערי מקלט, ואין משלמין כופר, ואין נמכרים לעבד עברי, רבי עקיבא אומר אף אין משלמין על פי עצמן.
<h2>דף ג.</h2>
ומעידים אנו באיש פלוני שחייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתנו מכאן עד שלשים יום, והוא אומר מכאן עד עשרה שנים ונמצאו זוממים, אומדים כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז משלשים יום עד עשר שני'. תניא המלוה חבירו סתם בין בשטר בין בעל פה אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום. המלוה לחבירו לעשה שנים אין שביעית משמטתו.
<h2>דף ג:</h2>
שלשת לוגין מים שאובין שנפל לתוכו קורטו' יין ומראהו כמראה היין, ונפלו למקוה לא פסלוהו וכו', רבי יוחנן בן נורי אמר הכל הולך אחר המראה. חבית מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה, אי אפשר לשלשת לוגין שלא יהא במקו' אחד. ודווקא בים הגדול דקוו וקיימי אבל נהרא בעלמא לא, וכן ככר של תרומה שנפל שם טמא. פר"י חבית יין איירי ולא גרסינן מים דסלקא לה משקה וטובלין בו, והאריך מאד בראיות ואחת אכתוב דאמר (בחגיגה) [בביצה] [י"ח ע"ב] מטבילין כלי' אגב מימיו והני מים הוו שאובין.
<h2>דף ד.</h2>
מעידים אנו באיש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממים לוקים ומשלמים, שלא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומים דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים כל המשלם אינו לוקה.
<h2>דף ה.</h2>
משלשין בממון ואין משלשין במכות, כיצד העידוהו שחייב מאתים זוז משלשין ביניהם, העידוהו שחייב מלקות כל אחד לוקה ארבעים.
אין העדים נעשים זוממין עד שיזימו את עצמן, כיצד אמרו מעידים אנו באיש פלוני שהרג את הנפ' אמרו (לו) [להם] היאך אתם מעידים זה הלא הנהרג או ההורג היה עמנו באותו היום במקום פלוני אין אילו זוממים, אבל אמרו להם אתם עמנו הייתם במקום פלוני הרי אילו זוממין ונהרגין על פיהם. באו שנים ואמרו בצפרא בחד בשבא בסורא הרג פלוני את הנפש, ובאו שנים אחרים ואמרו בפנינו בחד בשבא עמנו [בנהרדעא] הייתם, אי מצפרא לפניא מצי למיזל מסורא לנהרדעא אין אילו זוממין ואם לאו הרי אלו זוממין, פשיטא מהו דתימ' ניחוש לגמלא פרחא קא משמע לן. באו אחרים והזימום אפילו מאה יהרגו כולן. פירש באו עדים אחרי' ואמרו שהרג וגם אילו המזימים הראשונים (ו)הזימו' כולם יהרגו. רבי יהודה אמר כת איסתוטיסית היא זו. [ע"ב] ההיא איתתא דאתאי סהדי ואישתקור, אתאי סהדי ואישתקור, אתאי סהדי אמר ריש לקיש הוחזקה זו, אמר רבי אלעזר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו. והלכה כרבי אלעזר.
<h2>דף ה:</h2>
אין עדים זוממים נהרגין עד שיגמור הדין, [דברים י"ז] על פי שנים או שלשה אם מתקיימת על פי שנים מה צריך לומר על פי שלשה אלא להקישו מה (שנים) [שלשה] מזימין שנים אף שנים מזימין שלשה. רבי שמעון אומר מה שנים אין נהרגין עד שיזומו לשניהם אף שלשה עד שיזומו שלשה מניין אפילו מאה תלמוד לומר עדים. אמר רבא והוא שהעידו כל אחד ואחד תוך כדי דיבור של חבירו. רבי עקיבא אומ' לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באילו. ומה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותו בטלה אף מאה. [ו' ע"א] אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות יתקיים העדות בשאר. רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד בדיני נפשות בזמן שהתרו בהן. אמר רבא הכי אמרי להו למיחזי אתיתו או לאסהידו אתיתו. אמר רב יהודה הלכה כרבי יוסי, רב נחמן אמר הלכה כרבי. יש גאונים דפסקו הני מילי בעדות על פה אבל בשטר שיש בו שלשה עדים ושנים מהן קרובין זה לזה לא פסלינן שטרא מספק ואמרינן יתקיים העדות בשאר. והיכא דליכא אלא תרי סהדי וחד מינייהו קרוב או פסול אפילו מסרו לי' באפי תרי סהדי פסול משום דהוי מזוייף מתוכו, ובספר חפץ משמע דאפילו בשלשה לא מכשרינן אלא היכא דאיכא עדים דלמלוי חתמו. גרסינן בירושלמי [גיטין פ"א ה"ד] שטר שחתמו בו עדים ונמצאו ראשונים פסולים, כשר ויתקיים העדות בשאר, עיין פרק גט פשוט [קס"ב ע"ב] ובגיטין [י"ח ע"ב].
<h2>דף ו:</h2>
היו שנים רואין אותו זה מחלון זה, וזה מחלון זה, ואחד מתרה בו באמצע, בזמן שמקצתן רואין אילו את אילו הרי זה עדות אחת ואם לאו הרי זה שתי עדיות. מחלוקת בדיני נפשות אבל בדיני ממונות כשירה עדות מיוחדת. שלא תהא סנהדרין שומעת מפי המתורגמן. הנהו לעוזי דאתו לקמיה דרבא אוקים תורגמן עליה, היכי עביד הכי והא תנן שלא תהא שומעת מפי המתורגמן, רבא מידע הוה ידע מאי דהוה אמרי אבל אהדורי לא ידע.
<h2>דף ז.</h2>
אילפא וטוביה קריביה דערבא הוו, סבר רב פפא למימר גבי לוה ומלוה רחיקי נינהו, אמר ליה רב הונא אי ליתיה לוה אחר ערבא אזיל. אמר שמואל במנאפים עד שיראו כדרך המנאפים.
<h2>דף ט:</h2>
להיכן גולה לערי מקלט שלש שבארץ ישראל ושלש בעבר הירדן. והיו משולשות. [י' ע"א] ערים הללו אין עושים אותו לא טירין קטנים ולא כרכים גדולים.
<h2>דף י.</h2>
[ז' ע"א] אלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה. היה מעגל במעגלה. תנא תלמיד שגלה מגלין רבו עמו, מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון.
<h2>דף יא.</h2>
ספר תורה שתפרו בפשתן רבי יהודה ורבי מאיר חד אמר כשר וחד אמר פסול, מאן דאמר פסול איתקש כל התורה כולה לתפילין, ומאן דאמר כשר כי איתקש למותר בפיך להלכות לא איתקוש.
<h2>דף יא:</h2>
כל אותם ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון. עיין פרק אילו מגלחין [י"ז ע"א].
<h2>דף יב:</h2>
הרג בעיר המקלט גולה משכונה לשכונה. רוצח שגלה לערי מקלט, ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להו רוצח אני, ואם אמרו לו אף על פי כן יקבל שנאמר [דברים י"ט] וזה דבר הרוצח.
<h2>דף יז.</h2>
אלו הן הלוקין, הנוטל אם על הבנים, רבי יהודה אומר לוקה ואין משלח, וחכמים אומרים אינו לוקה. [ט"ו ע"ב] תני תנא קמיה דרבי יוחנן כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה קיים עשה שבה פטור, ביטל עשה שבה חייב, אמר ליה תני קיים ולא קיים.
<h2>דף כ.</h2>
הקורח קרחה בראשו יכול ארבעה וחמשה קרחות לא יהא חייב אלא אחת תלמוד לומר [ויקרא כ"א] קרחה. מניין לחייב על כל הראש כבין העינים תלמוד לומר [שם] בראשם, אין לי אלא כהני' מניין אפי' ישראל תלמוד לומר קרחה קרחה לגזירה שוה.
<h2>דף כ:</h2>
המקיף פאת ראשו, זה המשווה צדעיו לאחורי אזנו ופדחתו אחד המקיף והניקף. והוא דמסייע בהדיה קיימא לן הקפת כל הראש שמיה הקפה ומאן דמקיף לקטן חייב עיין בנזיר [נ"ז ע"ב] ושבועות [ב' ע"ב]. המשחית פאת זקנו, תנו רבנן פאת זקנו סוף זקנו עיין ריש שבועות [שם] בספר מצות קטן כתב דבראש צריך להניח ארבע שערות במקום הצדעים. המסרט יכול סרט על ביתו שנפל, ועל ספינה שטבעה בים, תלמוד לומר [ויקרא י"ט] נפש אינו חייב אלא על המת בלבד, [כ"א ע"א] אמר שמואל המסרט בכלי חייב, על מת בין ביד בין בכלי חייב, על עבודה זרה בכלי חייב וביד פטור. וכן הלכה.
<h2>דף כא.</h2>
וחייב על הראש שתים. מחוי רב ששת בין פרקיה דרישיה. תנו רבנן [ויקרא כ"א] ופאת זקנם לא יגלחו, יכול לקטו במלקט וברהיטני חייב תלמוד לומר לא יגלחו הא כיצד גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער. הכותב כתובת קעקע. אסור לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראה ככתובת קעקע. רב ביבי בר אביי קפיד אריבד' דכוסילתא, רב אשי אמר מכתו מוכיח עליו.
נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת, אמר ליה אל תשתה ואל תשתה חייב על כל אחת ואחת. נטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת, היה מגלח כל היום אינו חייב אלא אחת, התרו בו חייב על כל אחת. לבש כלאים כל היום אינו חייב אלא אחת, אמר לו אל תלבש אל תלבש והוא לובש חייב על כל אחת ואחת. [ע"ב] לא פושט ולובש ממש אלא מכניס ומוציא בית יד אונקלי שלו. רב אסי אמר אפילו לא שהה אלא כדי ללבוש ולפשוט חייב.
<h2>דף כב.</h2>
כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת רבי יהודה אומר ארבעים. [כ"ג ע"א] כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מכריתן. [ע"ב] רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר [ישעיה מ"ב] ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
